הנה כתבנו למעלה איך הוא ית' סיבב תבא מעלת המן אחר מעלת מרדכי ואסתר ואחר שהוכנה העץ להמן ע"י ענין בגתן ותרש ככתוב על פסוק בימים ההם ומרדכי כו' אמנם ע"ד פשוטן של מקראות ראוי לשית לב מה עלה על דעת המלך אחשורוש לגדל את המן היום מימים אך היה כאשר כתבנו כי המלך לא היה מייחס ההטבה בהגדת עצת בגתן ותרש אל מרדכי כ"א אל אסתר המלכה עכ"א המלך בלבו איזו מעלה יתירה אעלה את אסתר כי אין למעלה מהיות' מלכה אך אעלה במעלות את אשר סיבב מלכותה שגרם שעל ידה תחי נפשי ויאמר בלבו הנה המן היה קטן משבעת שרי פרס ומדי היושבי' ראשונה במלכות והנה עצת הגדולים ממנו לא היתה להמית את ושתי כ"א עצת ממוכן לבדו ואחרי ראותי כי עצתו עשתה פירות וחייתה נפשי בגללו ע"י מי שמלכה בעצתו תחת ושתי על כן טוב הדבר אשים כסאו על כלם ויהיה גדול על שבעתם וזהו אחר הדברים האלה שיבוקש הדבר וימצא וניצול המלך ע"י אסתר גדל המלך את המן על כל השרים אשר אתו הם ז' רואי פני המלך וז"א אשר אתו ולא אמר על כל שרי המלך על כי עצתו היתה טובה מעצתם ולהיות אשר לא כתורת דתי המלכיות להרים איש מעל שרים רבים אשר היו כלם למעלה הימנו פעם א' בלי הדרגה ומה גם כי יתחמץ לבב כל השאר על המלך ע"כ הגדילו לאט לו בשלש הדרגות ראשונה גדל המלך אחשורוש את המן שגדלו על אשר היה בתחלה ואח"כ הדרגה שנית וינשאהו על גדולתו אשר הגדילו ובפעם הג' וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו ודקדק באו' וישם את כסאו מעל כל השרים ולא אמר מעל כל כסאות השרים יאמר כי הנה דרך המלך לסדר כסאות לשרים הגדיל שבכלם בראש וכסא הב' למטה הימנה וכן הג' והד' על הדרך הזה אך כלם כסדר א' זה בצד זה ואין המעלה ניכרת רק בהיות זה ראשון וזה ב' אך בהמן אמר כי לא היתה מעלתו שהיה כסאו בראש הסדר בצד כסא השני לו במעלה יהיה גם הוא בשבתו על כסאו בצד רעהו כ"א שהכסא אשר ישב בה הכסא עצמו לא לבד היה למעלה מכסא השני לו כ"א גם למעל' מהשרים עצמם שהעמיד כסאו במקום גבוה שהכסא עצמו היה מעל כל השרים עצמם בשבתם על כסאיהם:
ראוי לשים לב כי ראשונה היה ראוי יאמר כי צוה המלך לפניו יכרעו וישתחוו: ואח"כ יאמר כי כן עשו שהוא כסדר כי תחלה מצוה ואח"כ מקיימים ולא יקדים המעשה כי היו כורעים וגו' ויתן טעם כי כן צוה לו המלך. ועוד כי מהראוי יאמר כי צוה להם ולא לו. ועוד או' לא יכרע וגו' לשון עתיד ולא אמר אינינו כורע ומשתחוה. אך אין ספק כי לגדול שבכל שרי המלך שכסאו מעל כל השרים שמבלי צווי המלך לא יבצר מהם מכרוע לפניו אך מה שצוה המלך היה גם להשתחו' שהוא פשוט ידים ורגלים ע"כ אם היה אומר ויצו המלך לכרוע ולהשתחו' להמן ואח"כ שכל עבדי המלך היו כורעי' ומשתחוים היה נרא' כי מבלי צווי המלך לא היו אפילו כורעי' לפניו אך באו' תחלה שהיו כורעים ומשתחוי' או' כי כן צוה לו המלך על אומ' משתחוים דסליק מניה כי כריע' בעלמא גם מתחלה היו עושים והנה ארז"ל שהניח ע"ג בבגדו שע"כ מרדכי שם נפשו מנגד לבלתי כרוע לפניו ובזה יתכן אומרו צוה לו ולא אמר להם והוא כי הוא הרשיע לשים ע"ג להכשיל כי המלך לא צוה שיכרעו כ"א לו לעצמו כי אין אומ' לו חוזר אל מלת צוה כ"א אל הפועל כי צוויו כורעים ומשתחוים להמן כלו' ולא לצלמו כי כן צוה לו המלך לא לע"ג שעמו ומה גם ליהודים וזהו וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן כלו' להמן מצד עצמו כי כן צוה לו כלו' כי כן שהוא הכריעה וההשתחוי' הנזכ' צוה לעשות לו המלך אך לא לע"ג שלו כי לא הי' לב המלך רק על עצמו ועל כן ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה ולא אמר אינינו כורע ומשתחוה לימר כי לא להיות מרדכי שר ובעל מעלה שהיה לו ישיבה בשער המלך היה מתגאה לבלתי השתחוות כי אם אפילו לא היה כ"א מרדכי לא היה לו תואר מעלה כ"א שמו לבדו אעפ"כ לא יכרע ולא ישתחוה אפילו יסיר ע"ג מחיקו ומה גם עתה דתרווייהו איתנהו:
הנה באומ' אח"כ כי הגיד להם אשר הוא יהודי מורה שהשיב להם תשובה באומרם אליו מדוע אתה עובר וגו' ומן התימה הוא למה זה לא הוזכרה תשובתו כאשר הוזכרה שאלתם אך יהיה כי הנה ארז"ל שאמר להם שהיה מישראל והשיבו לו הנה אבותיך השתחוו לעשו והשיב שבנימן לא השתחוה לעשו ואפשר שזה רמז בכתו' מתוך מאמרם באו' שאמרו אם להיותך יהודי מדוע אתה עובר מה נשתנית אתה מכל אבותיך ואם הוא על כי בנימין שאתה בא ממנו לא השתחו' אין הנדון דומה כי פה הוא מצות המלך ותחייב את ראשך מש"כ שם וזהו את מצות המלך וע"פ דרכם רמז לו לומר אם על היותך גדול או משנאתו אתה עושה אל תעש מפני הכבוד כי אם מפני היראה כי מצות מלך היא:
הנה דרך אויבי היהודים בעבור איש ישראל מצות המלך להלשינו למלכות לחייב את ראשו למלך כענין גוברין כשדאין די אכלו קורציהן די יהודאי וגם לא יאריכו להם יום אחר יום אך אלה האריכו יום ויום שהיו אומ' אליו מדוע וגו' וגם אם אח"כ ויגידו להמן ולא למלך אחשורוש והנה הוה מקום לייחס הדבר אל אהבתם אותו ואמר כי לא כן הוא כ"א באומרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם וגם ויגידו להמן כלו' ולא למלך לא להיותם מתנהגים בחסידות היה הדבר רק לראות היעמדו דברי מרדכי והוא כי לבשו קנאה בראותם שהם היו כורעים ומשתחוים והוא לא יכרע ולא ישתחוה שיראה מגדיל עצמו עליהם ואמרו אם נא' למלך הנה יהרגנו ומה בצע כי יצא בטפשותו אך כל ישעם וכל חפץ היה יכנע וישתחוה ולא ינצח אותם גם כי המלך יהרגנו על מה שעבר ע"כ סירבו והפצירו יום ויום ואח"כ הגידו להמן ולא למלך לראות היעמדו דברי מרדכי כי באו' אליו יום ויום אפשר יטה אוזן ויכנע ויעשה כמעשיהם וישפיל גאותו כהם וגם בהגיד את המן כי ישוב לעבור לפניו בזעם אפו ורב' המשטמ' ואולי יחת מפניו ויפול ויסגוד מיראה פן יגיד למלך באופן שלא יעמדו דבריו כי הגיד להם אשר הוא יהודי שהוא מעם בזוי ושסוי עבדים משלו בם והמה שרים גדולים והוא יורה בדבריו כי כאשר הוא יהודי חשוב מהם ע"כ התנכלו לעשות שלא יעבור מלכרוע והשתחוות. או יאמר כי הגיד להם וכו' והוא בשום לב כי הלא לא נעלם היה היותו יהודי ולא היה ראוי יאמר כי אם כי הגיד להם כי על אשר הוא יהודי כלו' שעל כן לא ישתחו' לו אך אומרו אשר הוא יהודי נראה שמחדש להם היותו יהודי אך הוא כמז"ל כי אמרו לו והלא אבותיך יהודים כמוך השתחוו והשיב שלא היה הוא בין האבות ההם כי היה מבנימין אשר לא השתחו' לעשו וזה הגדיל חמתם לומר האם יתכן לו' שהיא יהודי לבדו ולא זולתו משאר היהודים וזהו אשר הוא יהודי כלו' הוא ולא אחר. או יאמר בשום לב אל אומ' היעמדו כי אין עמידה צודקת בדבר' אך הוא כי אומר' אם נא' למלך שעבר מצותו אולי יענשהו בהורידו מגדולתו שהוא יושב בשער המלך ולא ימיתנו ע"כ ויגידו להמן שלא ימיש מלהמיתו או בידו או ע"י המלך והטעם הוא לראות היעמדו לו להצילו הדברים שאמר להם אשר הוא יהודי אם אומר אשר הוא יהודי ומערה למות נפשו על כך אם יעמוד לו הזכות ההוא. או יאמר כי הגיד וגו' כי אמרו אם נגיד למלך לא יהרגנו רק על שעבר מצותו ולא על כבוד המן ע"כ ויגידו להמן לראות היעמדו כו' כי הגיד להם אשר הוא יהודי ומחשב לעון השתחוו' יהודי להמן וכדי בזיון וקצף וקיא קלון על כבודו באופן תעלה חמתו באפו והוא ימיתנו על דבר כבוד שמו:
הורה כי יותר יתפעל האדם ע"י ראות עיניו מעל פי מגידי אמת כי הלא על כל אשר ספרו לו לא כעס עד ראה בעיניו ואז וימלא המן חימה וזהו וירא המן וכו' וימלא המן חימה מש"כ לשמוע אוזן גם הורה גודל גאוותו כי עבדי המלך לא עלתה חמתם רק על בלתי עשותו אפילו אחת מב' הדברים כריעה והשתחויה וזהו לא יכרע ולא ישתחוה ויאמרו וכו' ולא נאמר לא יכרע וישתחוה אך הוא לא היה מתרצה כי אם בשתיהם יחד ועל העדר שתיהן יחד היה הכעס וזהו וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו ולא אמר משתחוה לו כי מאנה הנחם נפשו בהבצר א' מהנה וע"כ וימלא המן. עוד יתכן במה שארז"ל שנתן ע"ג בכליו ובזה יאמר כי כל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים לא על הע"ג שבבגדו שע' ע"ג המה כ"א להמן בשביל עצמו כי כן צוה בשבילו המלך גם בלי הע"ג אך מרדכי לא יכרע ולא ישתחו' סתם אף אם יסיר הע"ג וז"א לשון עתיד ע"כ אמר לו מדוע אתה עובר וגו' וטענתו לפנים היתה אשר הוא יהודי ויהרג ואל ישתחוה לע"ג ע"כ לא הלשנוהו למלך כי יאמר כי לא צוה על הע"ג ישתחוה אשר הוא יהודי ע"כ סירבו יום יום ויגידו להמן יעשה לראות היעמדו דברי מרדכי שהגיד להם אשר הוא יהודי כלו' שעל הע"ג האסורה ליהודים הוא ויראה הוא אם יעמדו דבריו שיסיר הע"ג מבגדו יראה אם אז יכרע וישתחוה כדבריו וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו לבדו כי עשה כן שהסיר מבגדו אז וימלא המן חימה והנה ראוי לשים לב מה נשתנה פסוק זה מאשר לפנים כי שם נאמר וימלא המן על מרדכי חימה ופה לא הזכיר שמו ויתכן כי הפסוק שאחריו הוא נותן טעם לו' מה שאמרתי סתם ולא אמרתי על מרדכי הוא כי ויבז בעיניו לשלוח יד וכו' ושפך חמתו על כל היהודים אך באומרו לפנים על מרדכי הוא כי שם היה אח' שהיו כל ישראל להשמיד להרוג וכו' לחדש י"ב הוא חדש אדר ומה שנתמלא חמה עתה לא היה רק על מרדכי לבדו לכלותו מהר ולבלתי האריך לו עד יום מועד:
ויבז וכו' יאמר בשום לב אל אומר כי הגידו לו את עם מרדכי כי הלא מרדכי היהודי היה שמו נקרא כמאמר המלך להמן ועשה כן למרדכי היהודי ומה הוצרך להגיד לו ומה גם כי לא נא' כי אמרו לו כ"א הגידו שהוא הגדה וספור באורך להודיע פרטי עמו ועוד אומר עם מרדכי פעמים בכתוב אחד אך יאמר כי בהדרגה עלה במעלות הרשע ראשונה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו שלא יהיה לבדו אך גם לא חשב על כל היהודים לגמרי והוא כי הגידו לו את פרטות עם מרדכי שהוא שבט בנימין וזהו ויגידו שספרו לו את זרעו וע"י כן זכר את שאול אבי אביו שהשמיד את עמלק כי נודע לו כמאמר זרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו כאשר יבא בס"ד שאמרה אם מזרע אשר החילות לנפול לפניו שהוא מזרע שאול לא תוכל לו באופן כי הוגד לו שהוא ימיני ועכ"א בלבו כי לא תהיה תפארתו להרוג אחד מזרע אשר השמיד את כל עמלק ע"כ לא היה חפץ להמית את מרדכי לבדו כי הגידו לו את עם פרטי של מרדכי כלו' כי ע"כ היה בלבו על כל שבט בנימין אך אח"כ חזר ועלה מדרגה אחרת ויבקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש וש"ת שאר שבטים מה חטאו לו לזה חזר ואמ' עם מרדכי כלו' כי הלא יחד כולם עם מרדכי יקראו בצד מה ולכן בקש לעקור כל אשר נקר' בשמו. או יהי' נתינת טעם למה היה נבזה בעיניו נמאס מרדכי והוא יושב במעלה בשער המלך הלא הוא כי הגידו לו את עם מרדכי המיוחד לו שהוא איש ימיני מהקטן שבשבטים ואינו כבודו יחשיבנו לריב עמו ע"כ ויבקש המן כו' ולשלא יאמר הלא גם עתה אינו מתקן על כבודו כי יאמרו כי היה חשוב לאויב לו ומה שהרג את כל היהודים הוא חמס שעשה עכ"א עם מרדכי כי כלם עמו והוא כמלך עליהם ואדרבה יאמרו כי גדול מרדכי כי מושל על עם רב היה כי ע"כ שולח בהם יד ויהיה לו כבוד כי שרה אל גדול ויוכל. או יאמר בשום לב אל אומר ויבקש המן כי הזכרת שמו הוא מיותר כי עליו ידבר ומהראוי יאמר ויבקש להשמיד וגם אומר להשמיד בלבד ולא כגזרתו להשמיד להרוג וכו' אך הוא כי מפני הכבוד שלא יאמרו כי קטן מרדכי להחשיבו לאויב לו ע"כ ויבז בעיניו כו' כי הגידו לו את עם מרדכי ועל כלם בקש לשלוח יד וש"ת למה שם פניו נגד ישראל ולא זכר את פרעה וכל הקמים עליהם כי כל אוכליו יאשמו עכ"א כי זה כחו כי הלא כבר ויבקש המן להשמיד וכו' והו' ע"י מה שהחטיאם בסעודת אחשורוש שמאז הכין להשמיד' אח"כ בגזרתו שימוקו בעונם וש"ת א"כ איפה של שושן יהרגו ושל כל העולם אל יהרגו כי לא חטאו ואיך ישמיד את כל היהודי' אשר בכל מלכות אחשורוש לז"א עם מרדכי כי כולם עם אחד ערבים זה לזה וע"כ לא נאמר רק להשמיד בלבד כי בזמן הסעודה לא היה כ"א להשמיד בלבבו:
הנה או' הוא חדש ניסן הוא מיותר כי מי לא ידע כי חדש הראשון הוא חדש ניסן וכן אומר הוא הגורל כי ע"כ הוצרכו רז"ל לומר כי הגורל חוזר אל המן וכן באו' הוא חדש אדר הוא מיותר והנה על פסוק החדש הזה לכם ראש חדשים בביאורנו אל ספר התורה בסייעת' דשמיא כתבנו שאמר הוא ית' החדש הזה לכם ראשי חדשים כי תמיד ייטב לכם בו והוא מאמר' ז"ל מאן דאית ליה תיגר' בהדי' ע"ג דליתבעיה ביה וכן אמר שע"כ נקרא ניסן ע"ש הנסים וכו' ואל יעלה על רוחכם שאומרו ראש חדשים הוא שתתחילו בו למנות חדשי השנה כי זה כבר ראשון הוא לכם לחדשי השנה ומה גם למאמר פר"א שמאברהם והלאה היו מעברים השנים כסדר שאנו מונים ולכן אשר אמרתי ראש חדשים הוא שיהיה לראש להטיב לכם בו תמיד. ונבא אל אשר אנו בו אמר ראה נא טפשות המן הרע הזה באיזה חדש זדון לבו השיאו להיות דורש רעה על עם ה' בחדש הראשון ולא ידע כי הוא חדש ניסן כלומר הוא בהויתו מוכן ליעשות בו נסים כשמו ולהנקם בו מהקמים על ישראל וכמז"ל דמאן דאית ליה תיגרא בהדי ע"ג נצח ולכן הוא הגורל לומר כי הנה המן היה מפיל פור על הימים ועל החדשים לראות איזה יכשר להפיל את ישראל בו שיפלו לפניו ישראל ולפי האמת הוא כלומר ניסן הנזכר הוא הגורל ולא לפני ישראל שיפלו בו כי אם לפני המן כי הוא מוכן לפניו להפילו וכן היה כי לא עברו לו ארבעה ימים שלמים שנתלה בניסן עצמו כי בששה עשר יום בו נקראו סופרי המלך וכו' ואח"כ ג' הצומות שבכללם יום א' של פסח ולמחרתו נתלה והוא הלך חשכים להפיל גורל מיום ליום ומחדש לחדש י"ב ויהיה גורלו ניסן אשר יצלב בו סמוך לו שלא יצא מחדש ניסן. והנה ארז"ל שבחר בחדש אדר על דבר כי בו נסתלק מרע"ה ואין ספק כי המגיד לו יום שהיה זה יום מותו גם הוא יגיד לו כי גם היה יום הולדו כי הצדיקים שנותיהם מלאים במספר ימים כמד"א את מספר ימיך אמלא ולכן יום המות הוא יום הולדם אך העולה על רוחו רוח עועי' כי השפע אשר קנה החדש ההוא בהולד בו ונתבטל בסילוקו ולא ידע כי הוא קיים לעד והחדש ההוא תמיד בהויית קנינו וז"א הוא חדש אדר כלומר הוא בהוייתו ולא נסתלק השפע בסילוקו. עוד אפשר לומר הוא הגורל לפני המן כלומר לפני המן היה עולה לו הגורל אך לא לפניו ית' כי לא היה מה' כל משפטו כי לא עזב ולא יעזוב:
הנה היה אפשר ימאן המלך לשמוע בקולו לסבות א' על דבר כי אולי זולת העם אשר יבקש לאבד יהיו בעזרו יתר עמים אשר התחתנו בהם או קרובים אליה'. ב' פן העם ההוא בעצמו יתקוממו לעמוד על נפש' ויפילו חללים רבים מעם מדינות המלך וגם שינצחוה בסוף למלך אין שוה בנזק המלך שיפלו מעמו פגרים מתים רבים טרם יאבדום. ג' פן תעשה קרחת במלכותו. ד' פן יאשם המלך בעיני כל העמים באבדו עם אחד על לא חמס בכפיהם וכל עם יחרד פן יקרה לו כאלה. ה' על דבר אבדן המס שמפסיד המלך ע"כ הקדים ואמר ישנו עם אחד וכו' לומר על הסיבה הא' אין פחד שאר עמים הקרובים אליהם או שהתחתנו בהם יתקוממו בשבילם כי עם אחד הוא כלומר בלתי מעורב עם עמים זולתו וז"א ישנו כלומר גם כי ע' אומות שהיו בעולם כלם נתערבו באופן שלא נותרו נקראים בשם אומות נפרדים רק מעט מזער ונתערבו בהם האחרים ונתבטלו בתוכן ואין אומה ולשון שנוכל לומר זו בלתי מעורבת עם אחרת העם הזה לא כן הוא כי גם שבזולתן אין עם יקרא א' בלתי מעורב עם זולתן ישנו עם אחד יוצא מכללם שיוכל ליקרא אחד שאין עם זולתו מעורב בו לז"א ישנו לומר לא יעלה על רוחך כאין עם יקר' א' בלתי מעורב כי ישנו במציאות באופן שמורא לא יעלה על ראשינו מיתר עמים שהתחתנו בם וגם על הסיבה הב' בל יתקוממו לעמוד על נפשם ויפלו בנופלים רבים מעמי המלך גם כי תעשה הכונה אין פחד כי הלא הוא מפוזר בכל המדינות זעיר שם זעיר שם ואין באחד המדינות רבים יחד יתנו לב להתאמץ על מבקשי רעתם ש"ת אולי יתקבצו מכל המדינות אל עיר אחד ושם יתקוממו גם לא נירא מזה כי הלא הוא מפורד בעלי פירוד בלתי מתקשרים זה עם זה ואל נא תאמר אולי מפחד רעה בנפול עליהם אימת מות יקנו התקשרות ויתקבצו לעמוד על נפשם גם זה אינו כי אינן קרובים אלו לאלו כי הם בכל העמים מועט בכל עם ועם באופן שע"י תכונותם אלה לא במהרה ינתקו ממקומם להתקבץ יחד כלם וגם לא תירא מעשות קרחת במלכותך כי הם בכל מדינות מלכותך ואין מדינה מהם כמרז"ל בזה ועל הד' פן יאשם המלך בעיני העמים בהמית עם רב בלתי בני תמותה כי למה יומתו מה עשו ראה גם ראה כי דתיהם שונות מכל עם וגומר והוא כי אם תמצא אומה בלתי מתנהגת בדתי המלך המושל עליהם אם יהיה שדת האומה ההיא וחקיה נאותי' ומתקרבים אל השכל לא תאשם על היותה בוחר' בדתם ותגעל בדתי ההלך אדוניה אמנם אם דתם זרה ומשונה מכל הדתות אז יאשמו על בלתי עשותם דתי המלך וזה דבר המן באומר ודתיהם שונות וגו' ואת דתי המלך וגו' לומר הלא דתיהם שונות וזרות מכל עם בלתי מתקרבים אל השכל ואעפ"כ ואת דתי המלך אינם עושים וע"כ לא יאשם המלך בקרב העמים על עשותו כלה בעם כזה וכ"ש שלא יכמרו רחמי העמים לבלתי אבדם או לבקש עליהם כי הנה דתיהם שונות מכל עם ואין שנאה כשנאה הדת ובהיות איבודם על זה גם הם ישנאום כי כל העמים אף שילכו איש בשם אלהיו יתקרבו בפת בגם ויין משתיה' ומאכל שולחנ' מש"כ ישראל כי ע"כ הם שנואי העמים. ועל הה' אמר על תשית לבך על דבר המס אשר יחס למלך באבודם כי הלא למלך אין שוה להניחם כי אין לו תועלת בהשארם כי לעומת המס יש הפסד מהם כי דרכם למרוד ולהזיק מלכי' כאשר כתבו אל אחשורוש עצמו מא"י לשיבטל עבודת ברוך הוא והיה ע"י המן כמשז"ל והמתרגם ז"ל:
אף כי להשמיד בלבבו לא הוציא מפיו כ"א לאבדם כי חש פן ימאן המלך ע"כ בחר לשון ערומים לדבר לשון היולי יכתב לאבדם שאפשר להתפרש לשלול שלל ולבוז בז בחיי חייתם או לאבדם מן העולם ותפס ל' זה עד ישקיף וירא מה בלבו של מלך והעולה על רוחו כי גם אם יבין המלך על איבוד ממון הוא ימתיק הדבר באגרותיו על איבוד נפשות או הוא ישתדל בכל עז קו לקו צו לצו עד ישוב ויודה על כונתו ובזה צדק מענה לשון המלך באומר והעם לעשות בו כטוב בעיניך כלומר ראיתי דבריך מסותרים סובלים ב' הבנות בהסתפקך בכונתי אך הנני מרשה אותך לעשות בו כטוב בעיניך לפי איזה פי' ישר בעיניך ובראותו שנשאר הדבר אל הנוסח שיברר לו ויצוה לכתוב אזי פי' ואמר להשמיד וגו' וזהו שתלה הכתוב הדבר על צווי המן באו' ויכתב ככל אשר צוה המן ואמר אשקול ע"י עושי המלאכה יראה מהגמרא שהם העושים מלאכת מטבעות זהב וכסף ותהיה כונת הכתוב באשר נשים לב אל או' להביא וגו' כי למה זה יפרש מה יעשה מהכסף היועץ למלך נתנוהו יאמר שיתנם למלך והוא יעשה חפצו מהם אך אחשוב כי הנה יש מטבעות המיוחדות להנתן במשמר בית גנזי המלך והם הגדולים וטובים מהכסף הטהור ולמטה מהם הם הנתנים להוצאה ואמר כי הלא יתן י' אלפים ככר כסף על ידי עושי המלאכה לטבוע מטבעות הראויות להביא אל גנזי המלך כי יהי' הכסף טוב מאד ראוי לכך:
הנה אין למוכר לתת חפץ לקונה רק הלוקח הוא הנותן. והוצרכו רז"ל לומר כי עשה כן להורות גודל חפצו לאבד את ישראל ח"ו כמשל בעל התל ובעל החריץ ועוד כי ראשונה ראוי ישיב המלך על דבריו ויאמר הכסף נתון לך וגו' ואח' התפשרם יתן לו את הטבעת ועוד כי הנה מהנר' לא נתקיי' המכר כי המן בקש לקנות והמלך נתן לו בחנם ואם כן איך תאמר אסתר המלכה כי נמכרנו וגומר ולא כן רק מתנה. ועוד איך יאמר נתון לך כאלו נותן דבר משלו ומהראוי יאמר לא אקח ממר והעם לעשות בו וגו' או יהי לך אשר לך והעם וגו' ועוד כי יש מרז"ל אמרו כי נמכרנו על עון מכיר' יוסף ואין נראה כן כ"א שנתבטלה המכירה. אמנם אומר' כי המקח וממכר נעשה בקנין גמור ע"פ דין התור' וזהו כי הן כסף אשר אמר המן לשקול ע"י עושי המלכה לא כסף טבוע היה כי אם חתיכות וגרוטאות כמו שאמרו ז"ל בגמרא שהיה נותן לעושי מלאכת המטבעות וידוע כי גרוטאות של כסף נקנין בקנין סודר על כן לקיים המכר שלף המלך טבעתו מעל ידו שהוא מנא דכשר למקניא ביה ונתן להמן לקנות הכסף שלא היה מטבעות הבלתי נקנים כ"א כסף טבוע כאשר נקנה הכסף זכה המן בחליפיו ואחר הגמר המכר ע"י כן אמר המלך להמן הרי כי לי הכסף כי קניתיו ועתה אני נותנו לך במתנה שתזכה בו ע"י רשותך וזהו הכסף נתון לך והעם לעשות בו וגו' ובזה צדקה אסתר המלכה באומר' כי נמכרנו וצדקו יחדיו כל הערות שהערנו ואת כל הדבר הזה עשה המלך למכור ולתת מתנה ולא א"ל מתחלה קחם לך בלא כסף ובלא מחיר למען הראות את כח מתנת ידו כי לו אמר מתחלה נתונים נתונים המה לך בלא כסף יעלה על רוחו של המן שהיה המלך כנותן שדהו מפני רעתה וכעצב נבזה נפוץ היו ישראל בעיניו ואדרבה על המלך להחזיק לו טובה שהעבירה מכנגד פניו ע"כ מה עשה קנה הכסף להורות לפניו כי שוה כסף אשר נדר לו המה ואח"כ יהיה בעיני המן כאלו נתן לו המלך משלו מתנה י' אלפים ככר כסף באומר הכסף נתון לך או לרז"ל שאמרו שכיוונו לבטל כופר נפשות ישראל שנתנו במדבר ונתן כנגדם המספר ההוא יהיה שרצו ע"כ לגמור הדבר והקניה בפועל:
הקריאה לא ייחסה אל המן רק נאמרה להמלאכים כי בין המלך והמן הנחיצות אמנם נוסח הכתיבה היה ככל אשר צוה המן להשמיד וגו' וגם כאשר קרא על ישראל מועד בי"ג לחדש י"ב. והנה אמרו רז"ל שבחר באדר על כי בו נסתלק מרע"ה ראוי לתת טוב טעם אל אשר האריך המועד כי הלא בז' באדר מת משה ולמה העביר המועד עד י"ג לחדש. אך אין ספק כי בחכמה עשה הדבר הוא כי תוך ז' ימי אבל הצדיק נהנה העה"ז מזכותו למה שעוד נפשו בלתי נפשטה ונפרדת מהעה"ז כאשר מצינו ז' ימי מתושלח עיכב הוא יתברך המבול מפני כבודו כמז"ל על ויהי לז' הימים והמבול היה וגו' ולא עוד אלא שהאיר הב"ה העולם כל ז' ימי אבלו באור הרוחני שנברא ביום ראשון לששת ימי בראשית אשר גנז לצדיקים לעתיד לבא כמחז"ל על ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים כאור שבעת ימי מתושלח עוד הורנו רז"ל על ז' ימי אבילות שיום האחרון מקצתו ככולו ושהוא כי ע"י מקצתו מתחל' היום יופשט הצדיק ויפרד משייכות העה"ז וע"כ התנכל המן הרשע לבלתי עשות הרעה אשר חשב על היהודים כי אם בתום ז' ימי בכי אבל משה בל יגן זכותו לישראל בהם כי הנה הוא נסתלק ביום הז' לאדר ויום הסילוק הוא מחשבון הז' נמלאו נשלמים בי"ג להיות מקצת היום ככולו לא האריך עד י"ד כי כל ישעו וכל חפץ לקצר כל האפשר ובמצאו מקום בי"ג לא ראה להאריך וגם הקרא הסופרים בי"ג לניסן ולא קודם אפשר כיון יעברו י"ב ימי חנוכת הנשיאים בל יגן זכותם:
הנה בענין כתובים אלו ראוי לשים לב מה צורך פתשגן כתב והיה די באו' אל כל עם ומדינה וכן בכתבי ההתהפכות אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם נא' פתשגן הכתב ועוד כי ענין פתשגן יראה העתק הכתב אך לא כן היה בזה כי אין בפתשגן הכתב כדברים המרים המאררים האלה שבפסוק הקודם אליו שהוא להשמיד וגו' רק להיות עתידים ליום הזה. ועוד שאומר להיות עתידים ליום הזה הנה הם הדברים סתומים וחתומים שלא הוזכר מה יעשו ביום מועד. ועוד אומר גלוי לכל העמים מי לא ידע בכל אלה כי בהנתן דת והעביר כרוז בכל עם ומדינה הוא גלוי לכל העמים. ועוד כי אמרו ז"ל במדרש שקרה להמן כאשר קרה לאיש הולך בדרכים ומדברות ובהיותו עיף ויגע אמר מי יתן והיה לי חמור אחד ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה אחד מהשרים בא בסוסיו ורכבו ואתונות וגמלים והנה אתו עיר בן אתונו בן יומו קטן מהכיל טורח הדרך ויאמר השר אל האיש העיף ההוא קח נא את בן האתון הזה כי קטן הוא ושאהו בחיקך אז אמר הן אמת כי חמור שאלתי אך שישאני ולא שאשאהו וארז"ל כי כן קרה להמן כי הוא כתב להיות עתידים ליום הזה אך לא אמר למה הוא חשב להרוג ויהפך והיה ליהרג וכן ארז"ל ג"כ כשבאה צרה לישראל היא באה סתומה כזה שאמרו להיות עתידים ולא פירשו אך בבא הטובה באה מפורשת שנאמר להיות היהודים עתידים וגו' והנה דבריהם אלה כמו זר נחשבו כי הנה המלך והמן ברור מללו להשמיד להרוג וגו' ואיך היה הדבר סתום. אך לזה נשים לב אל מאמר המלך אל מרדכי ואסתר בהתהפך אשר ישלטו היהודים וגו' כי אמר הנה בית המן נתתי לאסתר וגו' ואתם כתבו על היהודים וגו' כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם וגו' כי הנה ראוי להעיר איך מתקשר אומרו ואתם כתבו על היהודים וכו' עם אומרו הנה בית המן נתתי לאסתר ומה גם שאמר בוא"ו ואתם כנמשך מהקודם שנית ורבה היא אצל כל אדם והוא כי הנה המלך נותן טעם לפגם באומרו כתבו וכו' כי הנה א"כ איפה כי כתב אשר נכתב וכו' אין להשיב מה יועילו מרדכי ואסתר בתקנתם הלא ספרי האף וחימה אשר שלח המן להשמיד וכו' נכתבו בשם המלך ונחתום בטבעת המלך ואין להשיב ומה יתרון אשר יהפכו עתה אמנם בשום שכל והבין בפשטי המקראות נמצא כי ב' מיני כתבים היו משגרים אל כל מדינה ומדינה אחד אל אחשדרפני המלך והפחות ושרי עם ועם ב' בנוסח משונה מזה להכריז ולהעביר קול בפרסום ובגלוי לכל אחד מהמקומות לפני ההמון כי ע"פ חכמתו בגורלותיו ראה והנה אין הכנה מוצאת להצר לישראל כ"א ביום י"ג לאדר עכ"א בלבו אם נעבור קול בכל המלכות ונודיע בגלוי חפצנו שהוא להשמיד להרוג וכו' לא יעצרו כח המון העם קלי ההתבוננו' והדת ליחל עד אשר יבואו ימי רעת המן עד י"ג באדר להמתין י"א חדש מה גם כי כל עם אומה ולשון חפצי רעת ישראל המה ויגילו בחלקם שלל כי הצד השוה שבהם שכל עו"ג שונאי נפש ישראל היו ומי יעצור כח ליחל י"א חדשים ימים ואם כה יעשו יעזרו ישראל זכות המתייחס אל הימים אשר הם זולת היום אשר בחר בו ותבטל כוונתו או לבל יערימו סוד ישראל להתאסף יחד שבטי ישראל לעמוד על נפשם בעוד י"א חדש ויפילו חללים רבים ביום מועד מהקמים עליהם ע"כ התנכל לשלוח ספרים בהצנע ביחוד אל האחשדרפנים והפחות ושרי העמים מספרים ומגידים בשפה ברורה כל המכוון להשמיד וכו' אך כל זה לא להגלות להמון קריה היה רק להם לבדם יהיה כמוס עמם עד מלאת הימים אשר קצב אך מה שהיה מעביר קול ומכריז בפירוש ובגלוי לעיני כל ההמון היה העתק אחר סתום מזה והוא להיות עתידים ליום הזה ולא פירשו להם על מה יתעתדו ונשאר הדבר מסור אל השרים הגדולים יודיעום ביום מועד על מה זה נועדו שהוא להשמיד כו' ובזה לא ישלחו הרשעים בעולתה ידיהם עד תום הזמן ויבא המכוון אל הפועל וז"א ויכתב אל אחשדרפני המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם ונשלוח ספרים וכו' להשמיד להרוג וכו' אך זה היה לשרים הנזכר כתב מפורש אמנם פתשגן הכתב אשר היה להכריז והנתן דת בפרסום גלוי לכל העמים שהוא המיוחד להיות גלוי לכלם בשוקים וברחובות היה בלתי מפורש הדבר רק שהיו מכריזי' ואומרי' להיו' כל העמים עתידים ליום ההוא אך בשושן שהיה מקום שבת המלך ושם לא היה פחד וישלחו יד טרם הגעת מועד או שיתקוממו היהודים שם הכריז בפירוש להשמידם וז"א לפנים ואת פתשגן כתב הדת אשר ניתן בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר וכו' כי אף שהמפורסם בשאר מדינות לא היה כן הראה לה אשר ניתן בשושן שילמד סתום מן המפורש וע"כ היתה העיר שושן נבוכה וצדקו בזה דברי רז"ל שהיו בני שושן מצירים מאד את ישראל ואומר להם מחר נחנוק אתכם ונשלול שללכם וכו' מה שלא היו אומרים כן בזולת שושן ואין זה אלא שלא הוכרז מפורש וזה הוראה כי בשאר מדינות המלך מה היו עושים אם המלך היה מפרש להם הדבר מאז אל ההמון ע"כ בהתהפך הדבר אשר ישלטו וכו' הוצרך ג"כ ב' מיני כתבים כאשר יבא בס"ד כאשר נבאר דברי המלך אל מרדכי ואסתר וענין הכתבים באומרו ויאמר המלך אחשורוש לאסתר וכו' הנה בית המן נתתי וגו' ואתם כתבו כו' והוא כי המלך ראה ב' רעות נגד פני ישראל אחד כי בשושן ניתן דת להשמידם ומי יאמר להורגים מה תעשו כי אין להשיב כי הדת ניתנה בשושן ב' כי כתב אשר נכתב בשם המלך וכו' אין להשיב ואגרת ההשמד נכתבו בשם המלך ונחתום בטבעת המלך ואם כן אין מקום לסתור בנין אגרות ראשונות עכ"א המלך אליהם הנה האחד כבר נתקנה כי מבני שושן אל תפחדו ואל תראו גם כי ניתן דת בשושן כי הלא לא ירים איש את ידו כי הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו וכו' על אשר שלח ידו ביהודים ואם כן מי זה האיש יערב אל לבו לשלוח יד ביהודים אמנם על השנית לא אדע לרפא לכם לכן אתם כתבו כטוב בעיניכם ואולי בחכמתכם תמציאו המצאה טובה כי אני לא אדע מה אעשה כי הנה כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום וכו' אין להשיב כלומר וא"כ איככה אוכל להפך אגרות הרעה כי הלא נכתבו בשם המלך ונחתם בחותמו אך אתם דעו מה תעשו בחכמתכם: או יאמר אני עשיתי את שלי בשושן כי הנה בית המן נתתי וכו' אך על דבר שאר המדינות לא אוכל לגזור על האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות להפך הדבר אמנם מה שתעשו הוא שתכתבו על היהודים כלומר לצות עליהם שיעמדו על נפשם וכיוצא וזהו כתבו על היהודים כי לכתוב על השרים להפך הגזירה א"א כי כתב אשר נכתב בשם כו' אין להשיב באופן שאין תקנה להפך הקוד' ואז נועצו יחדיו מרדכי ואסתר לתקן הדבר בדרך ישרה באופן שלא יהפכו אגרות ראשונות והוא כי אומרו הנה אל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר היה בכתבם מפורש להשמיד וכו' אי אפשר להפך אך עשו בחכמה וכתבו להם אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם נגד הקמים עליהם על פי הכתב הראשון באופן שהקודם קיים אלא שנותן יד עתה ליהודים להתקומם נגדם ובזה כל אחד יבין כי שב אפו מהם וזה ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות וכו' אשר נתן המלך ליהודים להקהל ולעמוד על נפשם וכו'. אמנם בפתשגן כתב הדת להעביר קול מפורסם וגלוי לכל העמים מצאו און להם כי יאמרו בזה נוכל להפך בעצם שלא יורגש כי לא פירש כדת שניתן מתחלה רק להיות עתידים ליום הזה עתה יהפכו ויכריזו כי פירוש הדבר אשר היו עתידים ליום הזה הוא להנקם מאויביהם וזהו פתשגן הכתב להנתן דת שיהיה גלוי ומפורס' לכל העמים הוא ולהיו' היהודים עתידים וכו' כי לא לבד הכריזו שיקהלו היהודים לעמוד על נפשם נגד הקמים עליהם כאשר בכתב השרים כי אם גם ולהיות מעצמם היהודים עתידים ליום ההוא להנקם מאויביהם אף אם לא יתקוממו נגדם ולא ירגישו המון העמים ההתהפכות כי עד כה לא ידעו רק שיתעתדו ליום ההוא ולא נודע להם למה ועל מה ועתה הנה בפירוש בעיניהם כי המכיון היה להנקם היהודים מאויביהם ובזה הטיבו אשר דברי רבותינו ז"ל באמרם כי מתחלה בפתגם מעשה הרע' היה הדבר סתום להיות עתידים בלתי מפורש כי כן היה אצל ההמון וההתפכות נתפרש היטב וזה אומרו באגרו' ראשונות ואחרונות דבר המלך ודתו דבר המלך על הכתבים המשתלחים לשרים ודתו על הכרוז להיות עתידים וכו' והענין נכון מאוד בעצמו וגם כל המקראות ומז"ל על מכונותם איש על מקומו יבא בשלום. והוא דרך אמת. ואחשוב בכוונת שפטיו הרעים האלה להשמיד זה כלוי בנים כמז"ל על פסוק ובאהרן וכו' להשמידו. ולהרוג הוא אח"כ את הגדולים אבותם שהיא מיתת אכזריות שאבות יאכלו בוסר בראותם ברעות צאצאיהם לעיניהם תחלה וראש ואח"כ יהרגם הם ואח"כ לאבד בל יקברו ואח"כ טף ונשים הוא העוללים ויונקים על חיק אמותם אח"כ הנשים בעצמם ופירש מ"ש להשמיד להרוג הוא מנער ועד זקן כי מן הנערים יתחילו ועל אבותם אמר עד זקן ואח"כ ע"ד זה הטף ואח"כ הנשים וזה ביום א' כי אין הפור עוזר לו כ"א ביום ההוא והי' הצווי ושללם לבוז אחר או' להרוג כו' עם היות שאין הביזה מעלה ומורדת אל המתי' שכבר מתו אך הוא שכדי שלא יתעצלו בדבר אמר בשם המלך שיהיה שללם לבוז אל ההורגים ולא יהיו כהרוגי מלכות שממונם למלך כי בזה החלש יאמר גבור אני על חמדת השלל להרוג ולאבד ולזרזם אמר להרוג ושללם לבוז אחר הזכירו הרג ואיבוד קטון וגדול לומר שלא יהי' שללם לבוז רק אחר שיהרגום כלם בל יתנו לב לשלול שלל הנהרגים ראשונה ויחיו הנותרים או יברחו למלט נפשם אך עתה ביודעם שבביזה לא ישלחו את ידם עד אשר לא יחיו כל נשמה כל עיר ועיר מאשר אתם יזהרו בכל עוז לבלתי החיות נפש כל חי:
אמרו ז"ל והעיר שושן נבוכה שהיה כל איש משושן אומר ליהודי מחר אני חונקך ונוטל ממונך כו' והנה קשה כשאול יעיזו פנים טרם בא ימי הרעה ואיה איפה אימת מלך במקום מושבו בל יחסרו כח להמתין עד יום מועד קץ שם לחשך בי"ג לחדש אדר ולא יתקוממו להעיז פנים מעתה ע"כ הקדים ואמר כי בני שושן המה ראו ג' דברים כי בתלתא הויא חזקה להורות היות חפץ המלך רעתם יותר מהמן ע"כ התאזרו גם המה להתקומם ביד רמה נגד ישראל והם אחת כי הרצים יצאו דחופים בדבר המלך כי אם לא היה המלך עושה הדבר זולתי להפיק רצון המן היה די במה שיצוה ילכו הרצים לעשות את דבר המן אך היות הרצים דחופים ע"פ מאמרו אליהם יראה כי במצותו חפץ מאד למהר לשלחם כי להשמיד בלבבו עד גדר אומר הוא לרצים בעצמו ימהרו מאד וזהו הרצים יצאו דחופים בדבר המלך כי המלך בעצמו דחף מרוצתם. ב' כי הדת ניתנה בשושן כי הלא מה צורך היה להנתן דת בשושן מקום מושב כסא מלכותו אשר שם המלך והמן ולא ייחלו עד תשובת השנה בי"ג באדר ואז יצוו לעשות גזרתם ולא להעביר קול מעתה אך הוא כי המלך והמן לא נתקררה דעתם ולא שקטו עד הדת נתנה בשושן. ג' כי משמחת לבבם על פתגם מעשה הרעה מהרה המלך והמן ישבו לשתות מה שלא עשו מקודם ע"כ אמרו בלבם בני העיר שושן הנה גם כי עשות כלה באומה שלימה הוא דבר גדול ודרך המלך על הדומה לכיעור הזה להשיב אל לבו כי יהיה רע עליו המעשה וחוזר בו עתה ע"י ג' אלה יורה כי אמיץ לב המלך על הדבר בעצם לא ישוב ממנה כי כלתה הרעה מאת המלך לכן העיר שושן נבוכה שנתפרצו נגד היהודים באמור לכל אחד מחר אחנוק אותך ואשלול שללך כמאמר ז"ל ואמר והעיר שושן עם היותה כרך גדול אך היא כי כל גבול בתי המלך והחצרים הנוגעים אליו כי רב הוא יכנה אותו לבירה אך שאר העיר יקרא שושן ושניהם יחד שושן הבירה ואמר כי העיר שושן לבד שהוא מקום החצוני היתה נבוכה אך מקום הבירה לא כן מאימת מלך בצד מה לא היו מצערי' עד עת מועד וקץ:
